שושלת וביקורת

המדינה

הצדק-כהרמוניה הוא פעולתה של הדוקטרינה; המלך-הפילוסוף נדחה: הענֵק את ההגאי, סרֵב לכיסאו.

פוליטיקה

משפט כושר השרידות של מעמד הביניים ורצפת יכולת-הפנאי; אמץ את הטלוס, דחה את האפיסטמולוגיה; ההיררכיה המוטבעת-בטבע נדחית.

מאמרות

האמון כמשתנה כושר השרידות הנושא, תיקון השמות, הרמוניה-לא-אחידות; מותנוּת המנדט נשמרת, הקוסמולוגיה שלו נדחית.

לויתן

למת האכיפה וחוקי הטבע ← האמנה; הריבונות המוחלטת נענית בפסגת-האמנה, כלל ולא אדם.

דיונים על ליוויוס · הנסיך

מדריך השרידות הריאליסטי ושיטת האמת האפקטואלית; על טעם המדינה עונה האמנה הבלתי ניתנת להפרה, אמת אפקטואלית במנגנון, דאונטולוגיה בגבול.

עושר האומות

אב קדמון בעניין הרנטה, הקניין המורווח, ומגבלת בעיית-הידע ההופכת את הדוקטרינה לתקן-ושחרר; הכסף והתכנון הפיסקלי הותאמו.

הקפיטל I-IV · המניפסט

מספק את מנוע לכידת-הרנטה ואת ביקורת הפטישיזם; תורת ערך-העבודה נדחית מבפנים, המהפכה נדחית באמצעות משפטיו שלו.

התאוריה הכללית

מנוע הביקוש והמתת-החסד של הרנטייר; "להחברת את ההשקעה" זוכה למענה כיישום טהור יותר של ניתוחו שלו.

הטרנספורמציה הגדולה

סחורות פיקטיביות והתנועה הכפולה; ההטמעה-מחדש-דרך-תכנון נענית בתיקון-המסגרת ובשחרור-הפנים.

עקרונות הכלכלה המדינית

החלוקה היא מוסד אנושי (מבססת את המהלך המכונן); מד הרנטה/הרווח, הדיבידנד המממן את עצמו מרנטת התזוזה, והמצב הנייח המשריש את ציר המשמעות.

התקדמות ועוני

הרנטה לנכסי הכלל היא עיקר הדוקטרינה, מוכללת מן הקרקע אל כוח החישוב של הבינה המלאכותית, הנתונים ואפקטי הרשת, ״הקרקע החדשה״.

חוקת החירות

בעיית הידע ושדרת שלטון-החוק; ההתנגדות החזקה ביותר, מטרה בלתי-מוגדרת אינה מקנה גבול, נספגת בהפיכת הווקטור לאבחוני, לעולם לא מבצעי.

תאוריה של רגשות מוסריים

מייסד מחדש את האישוש כצופה הנטול פניות ומיודע-היטב ואת קו הכפייה כצדק-מול-חסד; הביקורת הפנימית האחת שלו, אמפתיה מצטברת מלבינה מעמד, מתוכננים כנגדה.

על החירות

עקרון הנזק הוא שער הכפייה; מעגן את הציר האפיסטמי (הערה-לא-צנזורה) ואת ציר המשמעות; המבקר הקבוע המוצב כנגד חיישן-ערך שוחר-טוב.

תאוריה של צדק

האב הקרוב ביותר במרשם: עמוד השדרה החוקתי והמסך, מיובאים כהצבעה מדורגת לניטרול הטיה; נפרד בעניין רצפות ספיקה ולא מקסימין, ומדד יכולת בן עשרה צירים ולא הטובין הראשוניים.

פעולה אנושית

הערך היחידני סובייקטיבי (מוסכם); הקפיצה אל ״אין ערך קולקטיבי בר-פעולה״ נענית: הצבעה מכוננת את הערך כאובייקטיבי-לצורכי-ממשל, ואפקטים של נזקים מיועדים נספרים אובייקטיבית.

ממשל נכסי הכלל

שמונת עקרונות התכן כבדיקת לגיטימיות; הכרה-וגיבוי; המסגרת הממשלת-עצמה כקטגוריה שלישית ממדרגה ראשונה בין השוק למדינה.

מוסדות, שינוי מוסדי וביצועים כלכליים

מוסדות מול ארגונים ממקדים מחדש את צג ההשתלטות; עלות המדידה היא טעם קיומם של המוסדות; היעילות המסתגלת היא הקריטריון הנורמטיבי הנקוב.

חשיבה במערכות

הדיסציפלינה הטבעית של הדוקטרינה: הביקורת העצמית של נקודות המנוף (למשול גבוה, לכוונן נמוך), הפיזיקה של ההיסטרזיס, ומלכודות המערכת כאוצר מילים של אופני הכשל.

מדוע כושלות אומות

מכליל מול מנצל כעדשה הראשית וכמדריך האמפירי לשרידוּת; האתגר ״לא ניתן להנדס שגשוג״ נספג באמצעות תנאי קדם של החלה בפועל ושל הסימולציה כמפת חבלה.