אדם סמית
אב קדמון בעניין הרנטה, הקניין המורווח, ומגבלת בעיית-הידע ההופכת את הדוקטרינה לתקן-ושחרר; הכסף והתכנון הפיסקלי הותאמו.
המהדורה שנקראה. עושר האומות, ספרים I-V, נקרא במקור.
מה לקחנו
הערך רב-ממדי והמחיר עיוור לערך-השימוש; הרנטה הלא מורווחת ממשית, ניתנת להפרדה, והיא בסיס המס הטוב ביותר; הקניין בעמל שאדם הרוויח הוא "הקדוש והבלתי ניתן להפרה מכול"; וחלוקת העבודה מנוונת את שכל הפועל, ולכן על המדינה להגן על ערך לא-כספי זה. ההשאלה המכרעת היא בעיית הידע: מדינה המכוונת הון נוטלת לעצמה סמכות שאינה בטוחה בשום יד, ולכן האקסיאקרטיה מוותרת על כיוון הערך ושולטת בדרך של תקן-ושחרר.
מה התאמנו
הכסף מונמך בכוחו האזרחי אך נשמר כשכבת הסילוק; מנוע ההון/האשראי נבנה מחדש על היגיון המלאי-המת של סמית; ו"קרנות שבבעלות המדינה הן בסיס דל" הופך את קרן המשותפות לגובה-רנטה, לעולם לא למפעיל-נכסים.
העמדה הכוללת
בן-השיח היחיד החשוב ביותר של האקסיאקרטיה, בעת ובעונה אחת אב קדמון פילוסופי שלה והמשמען שאילץ אותה לראות בעושר אך לנווט בענווה.
כל עמדה נקראת במקור. עיינו במרשם השלם ב שושלת וביקורת · המערכת.