אריסטו
משפט כושר השרידות של מעמד הביניים ורצפת יכולת-הפנאי; אמץ את הטלוס, דחה את האפיסטמולוגיה; ההיררכיה המוטבעת-בטבע נדחית.
המהדורה שנקראה. פוליטיקה, ספרים I-VIII, נותחה ונקראה מקרוב ספר אחר ספר (תרגום ג׳אוט/בקר).
מה לקחנו
אבי הדוקטרינה המתודולוגי הראשי. משפט מעמד הביניים: רצפות מלמטה ותקרה מלמעלה מייצרות את המרכז הרחב שתכונותיו הן יציבות, ומטען כושר השרידות שבספר V: הצמד את התקרה לצבר נע, מקם את התקרה במשקל מעל הרצפה, שים לב ללגיטימיות פוטיומקינית ולשחקן חסר-ההרתעה שהבוז מגדל. אמת-המידה של הטוב-המשותף-על-פני-המספר מגוננת מפני רוב המושל כמעמד; ההיתר של המשתמש-שופט-את-האפקט מבסס את עקרון האפקטים-הנמדדים-על-פני-הטכנוקרטיה.
מה התאמנו
טלוס החיים הטובים עובר בירושה אך מכוונן מחדש: הדיבידנד הוא רצפה מהוונת ולא קצבה דולפת, ורצפת המשמעות שלאחר העבודה חייבת ללמד את השימוש בפנאי, שכן העברה חשופה בצירוף בטלה מולידה אנומיה. כרמטיסטיקה/נשך, הכסף-הוא-מוסכמה, ו"הקניין אינו חלק מן המדינה" מבססים את הורדת מעמד הכסף.
היכן אנו נבדלים, וכיצד אנו משיבים
אריסטו יודע את הטוב מן הטבע והיה מעצב נפשות לקראתו; הדוקטרינה מאמצת את הטלוס שלו אך דוחה את האפיסטמולוגיה שלו: ההצבעה-והמדידה מחליפה את ביקורת המידות הטובות. העבדות הטבעית, הדרת הפועלים, ודירוג העמים לפי אקלים נדחים מכול וכול, וגרעינם הבריא מכוונן מחדש מן האדם אל המסגרת.
העמדה הכוללת
מדריך כושר השרידות העתיק והשלם ביותר של המסורת, נספג והפוך בדיוק במקום שבו הוא מטביע היררכיה בטבע; שום עיקרון מכונן לא נהפך.
כל עמדה נקראת במקור. עיינו במרשם השלם ב שושלת וביקורת · המערכת.