קונפוציוס
האמון כמשתנה כושר השרידות הנושא, תיקון השמות, הרמוניה-לא-אחידות; מותנוּת המנדט נשמרת, הקוסמולוגיה שלו נדחית.
המהדורה שנקראה. מאמרות, ספרים I-XX, שש קריאות נושאיות מקרוב (תרגום לג).
מה לקחנו
מסורת המידות-הטובות-והלגיטימיות של המקבץ, משתני המצב-הפנימי שעליהם נשענת המכניקה המבנית. הדגל הוא תיקון השמות: אם הקטגוריות שלפיהן מושלת מדינה נסחפות מאמיתת הדברים, אזי החישה, התיקון והצדק כולם כושלים והציבור אינו מסוגל עוד לפעול, זוהי דיסציפלינת שלמות-ההגדרות של הדוקטרינה עצמה. האמון הוא הציר הנושא, הנזנח אחרון מכול; ההרמוניה היא צירוף של הבדלים, ולפיכך קריאת-ערך אחידה באורח חשוד היא חתימת מונוקולטורה; ומשפט ההתחמקות מזהיר שמשטר טהור של חיישן-וסנקציה מאמן על מִשחק-בעקיפה, ולפיכך כל בלם כפייתי חייב להיות מזווג עם טיפוח ציר-המשמעות.
היכן אנו נבדלים, וכיצד אנו משיבים
קונפוציוס ממקם את הסדר במידה הטובה הקורנת של החכם ומעגן אותו במנדט השמים; הדוקטרינה שומרת על המותנוּת (ממשל המניח לעמו ליפול אל המחסור מאבד את היתרו) אך מעתיקה את הסיבה אל מתקן בלתי-אישי הכבול בכלל, ואת המקור אל ההצבעה המוכרזת: שמים דוממים אינם מנפיקים מנדט. השורה הטכנוקרטית האחת, שאפשר לגרום לעם ללכת אחר אך לא להבין, נדחית, ומופרכת מתוך דבריו של קונפוציוס עצמו.
העמדה הכוללת
המקור העמוק ביותר של המקבץ על משתני המצב-הפנימי, אמון, בושה, תואם, נספג כמצע וכדיסציפלינת חיישן, ממושמע בנקודת הפרסונליזם והמטפיזיקה.
כל עמדה נקראת במקור. עיינו במרשם השלם ב שושלת וביקורת · המערכת.