וקטור הערך
הכול באקסיאקרטיה מתחיל בסירוב אחד: הערך אינו מספר יחיד. חברה יוצרת ערך לאורך ממדים רבים בו-זמנית, ומדינה הרואה כסף בלבד שולטת שלא כראוי בכל היתר. וקטור הערך, וקטור-Æ, הוא הדרך שבה כל זאת נחוש יחדיו, והופך לבר-ממשל מבלי ששליט יטען אי-פעם שהוא יודע את הטוב.
עשרת צירי הערך
הערך נקרא לאורך עשרה ממדים. אף אחד אינו ניתן להעברה לאחר; מדינה יכולה להיות עשירה בציר אחד ורעבה בזה שאחריו, וכל התכלית היא לראות זאת.
| כלכלי | ייצור חומרי, חליפין ופרנסה, הציר שהסדר הישן ראה, כעת אחד מני רבים. |
| חינוכי | עיצוב היכולת, כושרם של בני האדם ללמוד, לשפוט ולפעול. |
| מדעי | גילוי וצמיחתם של ידע ותחכום מהימנים. |
| דמוגרפי | הבריאות, הגודל וההתחדשות של האוכלוסייה עצמה. |
| קוגניטיבי | קשב, היגיון ואיכות המחשבה הקולקטיבית, נדירים בעידן הבנוי כדי ללכוד אותם. |
| תשתיתי | המערכות המשותפות, האנרגיה, התחבורה והרשתות, שעליהן פועלת החברה. |
| יציבות חברתית | אמון, לכידות והיעדר השברים המפרקים ישות מדינית. |
| אקולוגי | הכוכב החי, המצע שאף כלכלה לא תאריך ימים מעבר לו. |
| משמעות | כבוד, תכלית וחיים ראויים לחיותם, הציר המכריע אם השפע הוא מתת או ריקנות. |
| אפיסטמי | שלמות מה שחברה יכולה לדעת, נאמנות לאמת, מקוריות וחירות מאמונה מלאכותית. |
ערך, ואנטי-ערך
לצד עשרת הצירים נמשך וקטור שני: אנטי-ערך, הנזקים שחברה מייצרת, הנספרים כשלעצמם ולא נחבאים בתוך מחיר. זיהום, התמכרות המהונדסת לשם רווח, ייצורם המכוון של מחסור או של אמונת שקר, אלה אינם ״כלכלה שלילית״, אלא אנטי-ערך בצירים שהם פוגעים בהם, והאקסיאקרטיה מתמחרת אותם היכן שהאפקט ממשי ובר-ספירה אובייקטיבית.
נמדד, ואז מוצבע, הקו המכונן
הנה המהלך השומר על יושרו של השלם, וראוי לנסחו בזהירות. ערך פרטני הוא סובייקטיבי, אף מדינה אינה יכולה לקרוא מבפנים מה ערכם של חיים. לכן האקסיאקרטיה עושה שני דברים נפרדים, ולעולם אינה מבלבלת ביניהם:
- האפקטים נמדדים. מה שנזק ייעודי או טוב ייעודי אכן עושה, לבריאות, לאקלים, לאמון, הוא עובדה אובייקטיבית ובת-ספירה משהישות המדינית נקבה בשמו.
- המשקלים מוצבעים. כמה כל ציר נספר יחסית לאחרים נקבע בהצבעה דמוקרטית, מעשה חברתי מוצהר של שלטון עצמי, ולא טענה לדעת את הטוב.
הקרדינליוּת שוכנת באפקטים הנמדדים; האגרגציה שוכנת בהצבעה. יחדיו הם יוצרים תמונת ערך שהמדינה רשאית לפעול על פיה כדין, אובייקטיבית לצורך ממשל, בלא כל העמדת פנים שמישהו קרא את הטוב מן הטבע. זו הסיבה שהאקסיאקרטיה אינה טכנוקרטיה הטוענת שהיא מחשבת מה שחשוב, אף לא רוב גולמי המצביע על הכול: היא מודדת את מה שניתן למדוד ומצביעה על מה שחייב להיבחר.
רצפה, תחום, תקרה
כל ציר אינו נדחף למקסימום, יותר אין פירושו תמיד טוב יותר, וחברה שמוטבת בממד אחד מתה מכך. תחת זאת כל ציר מוחזק בתוך טווח בריא:
- רצפה שמתחתיה אין להתיר לאף קבוצה ליפול, הבטחה של יכולת ממשית, ולא מינימום כספי בלבד;
- תחום שבתוכו הציר מוחזק, המתקן סחיפה לכל כיוון;
- תקרה על ריכוזיות, כדי שאף חלק בחברה לא יצמח עד שילכוד את השלם.
הממשל אז פשוט לומר וקשה לבצע היטב: לחוש את הווקטור, למצוא היכן הוא יוצא מן התחום, ולתקן את התנאים, מחירים פנימה, כמויות החוצה, בלי להכתיב לעולם תוצאות.
עמוד זה מפתח את לב הדוקטרינה עבור הקורא הכללי. הטיפול הפורמלי, מצע הערך, המדידוּת החלקית ומשמעת המדידה, שוכן בהמערכת (§4-§5); תורת הערך שעליה הוא נשען מחזיקה מקורות מתמחים משלה למי שמבקש לרדת עד הסוף.