וקטור הערך
הכול באקסיאקרטיה מתחיל בסירוב אחד: הערך אינו מספר יחיד. חברה יוצרת ערך לאורך ממדים רבים בו-זמנית, ומדינה הרואה כסף בלבד שולטת שלא כראוי בכל היתר. וקטור הערך, וקטור-Æ, הוא הדרך שבה כל זאת נחוש יחדיו, והופך לבר-ממשל מבלי ששליט יטען אי-פעם שהוא יודע את הטוב.
עשרת צירי הערך
הערך נקרא לאורך עשרה ממדים. אף אחד אינו ניתן להעברה לאחר; מדינה יכולה להיות עשירה בציר אחד ורעבה בזה שאחריו, וכל התכלית היא לראות זאת.
| כלכלי | ייצור חומרי, חליפין ופרנסה, הציר שהסדר הישן ראה, כעת אחד מני רבים. |
| חינוכי | עיצוב היכולת, כושרם של בני האדם ללמוד, לשפוט ולפעול. |
| מדעי | גילוי וצמיחתם של ידע ותחכום מהימנים. |
| דמוגרפי | הבריאות, הגודל וההתחדשות של האוכלוסייה עצמה. |
| קוגניטיבי | קשב, היגיון ואיכות המחשבה הקולקטיבית, נדירים בעידן הבנוי כדי ללכוד אותם. |
| תשתיתי | המערכות המשותפות, האנרגיה, התחבורה והרשתות, שעליהן פועלת החברה. |
| יציבות חברתית | אמון, לכידות והיעדר השברים המפרקים ישות מדינית. |
| אקולוגי | הכוכב החי, המצע שאף כלכלה לא תאריך ימים מעבר לו. |
| משמעות | כבוד, תכלית וחיים ראויים לחיותם, הציר המכריע אם השפע הוא מתת או ריקנות. |
| אפיסטמי | שלמות מה שחברה יכולה לדעת, נאמנות לאמת, מקוריות וחירות מאמונה מלאכותית. |
ערך, ואנטי-ערך
לצד עשרת הצירים נמשך וקטור שני: אנטי-ערך, הנזקים שחברה מייצרת, הנספרים כשלעצמם ולא נחבאים בתוך מחיר. זיהום, התמכרות המהונדסת לשם רווח, ייצורם המכוון של מחסור או של אמונת שקר, אלה אינם "כלכלה שלילית", אלא אנטי-ערך בצירים שהם פוגעים בהם. האקסיאקרטיה מתמחרת נזק חוצה-גבולות מוכח רק היכן שהראיות תומכות במדידה. כל תוצאה נושאת עמה שיטה, תחום ביטחון, מקור ונתיב השגה; אי-ודאות מנמיכה את עוצמת ההתערבות המותרת במקום להיעלם מאחורי מספר בעל מראה מדויק.
נמדד, ואז מוצבע, הקו המכונן
הנה המהלך השומר על יושרו של השלם, וראוי לנסחו בזהירות. ערך פרטני הוא סובייקטיבי, אף מדינה אינה יכולה לקרוא מבפנים מה ערכם של חיים. לכן האקסיאקרטיה עושה שני דברים נפרדים, ולעולם אינה מבלבלת ביניהם:
- האפקטים נמדדים היכן שהראיות תומכות במדידה. השיטות, תחומי הביטחון, המקור, תוצאות הכיול, הדעות החולקות ונתיבי ההשגה נותרים פומביים.
- המשקלים מוצבעים. כמה כל ציר נספר יחסית לאחרים נקבע בהצבעה דמוקרטית, מעשה חברתי מוצהר של שלטון עצמי, ולא טענה לדעת את הטוב.
הקרדינליוּת שוכנת באפקטים הנמדדים; האגרגציה שוכנת בהצבעה. יחדיו הם יוצרים תמונת ערך שהמדינה רשאית לפעול על פיה כדין, אובייקטיבית לצורך ממשל, בלא כל העמדת פנים שמישהו קרא את הטוב מן הטבע. זו הסיבה שהאקסיאקרטיה אינה טכנוקרטיה הטוענת שהיא מחשבת מה שחשוב, אף לא רוב גולמי המצביע על הכול: היא מודדת את מה שניתן למדוד ומצביעה על מה שחייב להיבחר.
מי מושל בכללי המדידה? האזרחים קובעים את המשקלים הציבוריים. גוף תקינה עצמאי מחבר את סכמות המדידה תחת כללי ראיות וכיול מפורסמים; חבר מושבעים אזרחי הנבחר בהגרלה רשאי לאשר או לדחות כל שינוי מהותי בסכמה, אך אינו כותב אותה בחשאי. כל גרסה, אמת מידה, סף ביטחון, דעה חולקת, ביקורת וערעור הם פומביים. שום אות הנוגע לממשל אינו ניתן לרכישה בכסף בר-העברה.
רצפה, תחום, תקרה
כל ציר אינו נדחף למקסימום, יותר אין פירושו תמיד טוב יותר, וחברה שמוטבת בממד אחד מתה מכך. תחת זאת כל ציר מוחזק בתוך טווח בריא:
- רצפה שמתחתיה אין להתיר לאף קבוצה ליפול, הבטחה של יכולת ממשית, ולא מינימום כספי בלבד;
- תחום שבתוכו הציר מוחזק, המתקן סחיפה לכל כיוון;
- תקרה על ריכוזיות, כדי שאף חלק בחברה לא יצמח עד שילכוד את השלם.
הממשל אז פשוט לומר וקשה לבצע היטב: לחוש את הווקטור, למצוא היכן הוא יוצא מן התחום, ולתקן את התנאים, מחירים פנימה, כמויות החוצה, בלי להכתיב לעולם תוצאות.
קבוצות חושפות כשל מובנה; אין הן מייצרות זכאות. קבוצה אינה יכולה ליצור תביעה פיסקלית רק בכך שהיא קוראת לעצמה בשם. קבוצות הנוגעות לרצפה מוכרות באמצעות קריטריונים מפורסמים, יציבים וקשורים לפגיעות, ספי פרטיות וביקורת עצמאית. הרצפה שייכת לכל אדם ואדם; סטטיסטיקת הקבוצה מראה היכן המערכת נכשלת, בלא להפוך גבול שרירותי של קבוצה לתביעה על נכסי הכלל.
עמוד זה מפתח את לב הדוקטרינה עבור הקורא הכללי. הטיפול הפורמלי נפתח ב§4, מצע הערך, ואחריו משמעת המדידה ב§5; תורת הערך שעליה הוא נשען מחזיקה מקורות מתמחים משלה למי שמבקש לרדת עד הסוף.