הסימולציה

MOS, מדינת המטא-אורקסטרטור, היא המקום שבו הדוקטרינה מועמדת תחת אש. אין זו הדגמת אוטופיה ואין בה כל טענה שהונדסו בה תוצאות טובות. היא ההפך הגמור: מפת חבלה המראה היכן האקסיאקרטיה נותרת יציבה והיכן מרמים אותה תחת מדידה רועשת, יריבית ושנויה במחלוקת.

לא מנוע הבטחות

כל דוקטרינה יכולה להיראות מושלמת על הנייר. MOS קיימת כדי למצוא היכן זו שלפנינו נשברת. זהו מודל בר-הרצה המאוכלס בסוכנים רבים בעלי אינטרס עצמי, שכל אחד מהם חופשי לעקוף כל כלל המכוונן לאזרח שראוי שיתקיים ולא לאזרח המתקיים בפועל, משום שהאידיאליזציה אינה פישוט ניטרלי, היא קטלנית. השחקנים הם הלחץ היריבי על החיישנים; השיחוק שלהם הוא העיקר, לא מטרד.

מה היא בוחנת במאמץ

• השתלטות, האם בעלי החישוב וההון יכולים להטות את המשקלים, את הפנקס או את האיבר המתקן לתועלתם שלהם?
• שיחוק המדד, היכן מיטוב המדד הנמדד סוטה מן הערך שהוא מייצג?
• סחף ומונוקולטורה, האם ציר יוצא בשקט מן התחום שלו, או ערך אחד דוחק את השאר עד שהמכלול מבטל את עצמו?
• לגיטימיות ואמון, המשתנה נושא המשקל: האם התיקון עדיין נקרא כלגיטימי, או כדיכוי, משנאזל האמון?

האמנה הכנה

הימנע מן הטעויות הגרועות ביותר, אל תהנדס את התוצאה הטובה ביותר.

זוהי הטענה היחידה ש-MOS יכולה להגן עליה, וכל שאיפתה. היא מגלמת את אופני הכשל הגרועים ביותר in silico ומונה את הטעויות שמערכת הכללים לעולם אינה רשאית לעשות: השתלטות, הון מכוון, העברות שנתפסו במרכז, סחף חוק הברזל. משטר אמיתי היה שומר על הדוקטרינה ומחליף כל דבר במימוש: אזרחי הבינה המלאכותית הופכים לבני אדם, שעון-הסימולציה הופך לזמן אמת, המודל הופך לתשתית אזרחית. מה ששורד את מפת החבלה הוא מה שראוי לבנות.

העולם החי

מעבר למבחן הסינתטי, MOS נפתחת כמקום שכל אחד יכול להיכנס אליו ולחיות בו כאזרח, הדוקטרינה כחוויה ולא כטקסט. המודל האינטראקטיבי, לוח המחוונים החי שלו, וקטור הערך, הרצפות, התקרה, ואופני הכשל שהוא לוכד, והעולם הנגיש למשחק מחוברים כאן.