אפלטון
הצדק-כהרמוניה הוא פעולתה של הדוקטרינה; המלך-הפילוסוף נדחה: הענֵק את ההגאי, סרֵב לכיסאו.
המהדורה שנקראה. המדינה, ספרים I-X, נקראה שורה אחר שורה (תרגום ג׳אוט).
מה לקחנו
הצדק-כהרמוניה, מתינות בכל החלקים, העוול כחלק אחד הגוזל את השלם, הוא בדיוק המעשה האקסיאקרטי הנקרא על פני עשרה צירים; שני קצותיו של ציר הם מחלה, ולפיכך הבריאות היא רצועה ולא פסגה. שקיעת המשטרים היא מדע כושר השרידות של הדוקטרינה, והשומרים חסרי הקניין הם אבותיו של הפנקס הבלתי-עביר המפריד בין הכוח לעושר.
היכן אנו נבדלים, וכיצד אנו משיבים
המלך-הפילוסוף והטוב היחיד הניתן לידיעה נדחים: מומחיות-באמצעים ממשית היא, אך הסמכות-על-התכליות נותרת בידי העם, הלגיטימיות אינה ידע. שקר האצולה וצנזורת האמנות נדחים לטובת אין אמת רשמית והוסֵף-הערה-אל-תצנזר. המערה נשמרת, אך הופכת למראה שהדוקטרינה מציבה מול לוח המחוונים שלה עצמה.
העמדה הכוללת
המקור הראשוני: הוא מנסח את פעולתה של הדוקטרינה, את מותה (מיטוב-יחיד) ואת פנקסה, ומלכה-הפילוסוף הוא המבחן החד ביותר שאותו נבנו לעמוד בו מחויבויותיה הפליביליסטיות ומחויבויות אין אמת רשמית שלה.
כל עמדה נקראת במקור. עיינו במרשם השלם ב שושלת וביקורת · המערכת.