מהי אקסיאקרטיה, ומה אינה
אקסיאקרטיה אינה לא קפיטליזם-כרגיל ולא תכנון מרכזי. היא משמרת את השוק בשל מה שהוא עושה היטב, סילוק ההקצאה, נשיאת אות הרווח, ומותירה קניין פרטי על המורווח. היא מעבירה לנחלת הכלל רק את הרנטה הלא-מורווחת, וממאנת לכוון הון או עבודה, על יסוד בעיית הידע שעליה מתעקשים סמית והאייק כאחד. זוהי עמדה שלישית: החזק את המורווח, חלוק את הלא-מורווח, כַּוֵּן את המסגרת, שחרר את הפְּנים.
מה שאינה: אינה מתכנן המכתיב תוצאות; אינה אומנת המתווה אורח חיים; אינה טכנוקרטיה הטוענת כי ביכולתה לחשב את הטוב; אינה מדינת מעקב (החיישן שלה מצרפי וסטטיסטי, לעולם לא מרשם של חיים פרטיים). היא מתקנת תנאים, רצפות, תקרות, מחיר הנזק, ומותירה את מרחב הפתרונות פתוח, כשאזור לא-מכוון נשמר במתכוון לגילוי ולמחלוקת.
מה פירוש הדבר
הדרך הבהירה ביותר לתפוס את אקסיאקרטיה היא דרך מה שהיא שומרת ומה שהיא כורתת, זה לצד זה. קפיטליזם שומר על שווקים וקניין פרטי אך מותיר גורמים חיצוניים וריכוזיות בלא תמחור. סוציאליזם מלאים את אמצעי הייצור ומכוון את הכלכלה. אקסיאקרטיה שומרת על השוק ושומרת על קניין פרטי במורווח, מלאימה רק את הרנטה הלא מורווחת, ומסרבת לכוון הון או עבודה כלל. באופן מוחשי: משכורתו של מהנדס וההון העצמי המורווח של מייסד אינם נוגעים בהם; רנטת הקרקע של בעל אדמה, מונופול על ספקטרום, או רנטת המחסור על מחשוב גולמי נתפסת לטובת המשותף. אותו שוק, צנרת אחרת.
מדוע האקסיאקרטיה זקוקה לכך
סדר חדש באמת נקרא כברירת מחדל דרך קטגוריות ישנות, ולכן עליו להצהיר על גבולותיו שלו או שיתויק בטעות כ״סוציאליזם רך״ או כ״טכנוקרטיה״ ויידחה. סעיף זה קיים כדי להקדים בדיוק את שתי הקריאות המוטעות הללו ולקבע את התנוחה המושלת, מתקנת אך אינה מכוונת, בטרם תחל הכלכלה. זוהי הדוקטרינה המשרטטת את קצותיה שלה.
בהשוואה לגישות אחרות
כנגד קפיטליזם היא מתמחרת את מה שהשוק מתעלם ממנו; כנגד סוציאליזם היא מסרבת להחזיק או להכווין את האמצעים; כנגד טכנוקרטיה היא מכחישה שמישהו יכול לחשב את הטוב. הסירוב לכוון הון נשען על בעיית הידע של סמית והאייק (סמית, האייק); החתך המדויק בין מורווח ללא מורווח, היכן שהכול-או-לא-כלום של מרקס מטשטש, משורטט כנגד מרקס (מרקס); התשובה ל״אך ערך אינו יכול להיוודע באופן קולקטיבי״ היא של מיזס, נענית (מיזס). התנוחה עצמה נפרשת ב§6.