מצב כן
מצב כן ובעיות פתוחות
שום דבר כאן אינו מוצג כמוגמר. התורה נושאת את הימוריה החיים בגלוי במקום להחליקם. האם הרנטה הבלתי-מורווחת אכן ניתנת להפרדה מן העודף היצרני, או שמא ה"רנטה" הממוסה מתגלה כעודף יחסי-שכר בר-העתקה? האם חזית הגילוי המבוצרת עומדת מול רוב עתידי החמוש בחיישן שיכולתו הולכת וגוברת? האם יכולה לולאת התיקון לפעול בתוך ההשהיה, בדיוק במקום שבו הדבר חשוב מכול? ומכאן תנאי-הקדם לחקיקה: שום מערכת כללים אינה מהנדסת תוצאות טובות בלא החומר האזרחי המטופח שיחוקק אותה.
הימור מדינת-הסוכנים. החלפת פקידי המינהל בסוכני בינה מלאכותית ציבוריים מסירה מניעים אנושיים רבים לחסות ולהתעשרות פרטית, אך מכניסה לכידת תוכנה, כשל מתואם של מודלים, כוח מפרט חשאי, פגיעה בשרשרת האספקה, והטיית אוטומציה. לפיכך התורה מתייחסת לריבוי סוכנים, לבנייה בת-שחזור, למנדטים צרים, למקור פומבי, לבתי משפט עצמאיים ולעקיפה אזרחית כאל נושאי משקל. האם ארכיטקטורה זו מפחיתה ניצול לרעה ולא רק מסתירה אותו בקוד, זו השערה מרכזית שעל הסימולציה לבחון, לא טענה פתורה.
אלה מוצגות כבעיות, לא נפתרות כסיסמאות, משום שתורה המסתירה את שאלותיה הפתוחות היא הצפויה ביותר להיכשל בהן.