המערכת › חלק V · החוקה והמדינה
שלוש החובות והבסיס הפיסקלי
למדינה שלוש חובות, להגן על האדם, לספק את הרצפה, ולתקן את המסגרת. הכלל הפיסקלי שלה הוא לממן את המדינה בלכידת רנטה לא מורווחת הניתנת לזיהוי תפעולי ונזק חוצה-גבולות מתומחר, ולא במיסוי עבודה מורווחת כבסיס העיקרי. זוהי הנדסה פיסקלית, לא צדקה. אוצר בר-קיימא נשען על עם משגשג, שכן רנטה ניתן לקצור רק מגוף חברתי מתפקד: הַרְעֵב את הגוף וזרימות הערך קורסות, ועמן ההכנסה.
ההפרדה בין תשואה מורווחת לבין רנטה אינה ניתנת לצפייה מושלמת. לפיכך האקסיאקרטיה מגבילה את הלכידה לקטגוריות מפורסמות בעלות חתימות נצפות, תחומי ביטחון, ערעור, כללי מעבר וביקורת תקופתית. הלגיטימיות וכושר-הפירעון נותרים אותו משתנה עצמו: מדינה המניחה לעמה ליפול אל מחסור אינה מכזיבה אותו מוסרית בלבד; היא מפרקת את בסיסה הפיסקלי עצמו.
מה פירוש הדבר
למדינה שלוש חובות, להגן על האדם, לספק את הרצפה, לתקן את המסגרת. היא מממנת אותן בלכידת רנטה לא מורווחת הניתנת לזיהוי תפעולי ונזק חוצה-גבולות מתומחר, ולא בהתייחסות אל העבודה המורווחת כאל בסיס המס העיקרי. רנטות הקרקע, הנתונים, הספקטרום, המונופול והמחשוב עשויות לגדול ככל שהאוטומציה גדלה, בעוד המימון משכר מתכווץ. אך התשואה המורווחת והרנטה אינן ניתנות להפרדה מושלמת: הלכידה מוגבלת לקטגוריות מפורסמות בעלות חתימות נצפות, תחומי ביטחון, ערעור, כללי מעבר וביקורת תקופתית. הרצפה אינה צדקה אלא יסוד האוצר; הלגיטימיות וכושר הפירעון נותרים משתנה אחד.
מדוע האקסיאקרטיה זקוקה לכך
כל השבר כולו היה בכך שמימון ממס-שכר קורס ככל שהעבודה נעלמת. הבסיס הפיסקלי חייב אפוא להיכון מחדש על משהו שגדל ככל שהאוטומציה גדלה, אחרת המדינה פשוט גוועת ברעב בעיצומו של שפע. § זה קיים כדי לנקוב בשם אותו בסיס, רנטה נלכדת, ולקשור את כושר הפירעון של המדינה לשגשוג עמה ולא לעבודתו.
בהשוואה לגישות אחרות
זהו המס-היחיד של הנרי ג׳ורג׳ על רנטת הקרקע, מוכלל אל כל התשתית נושאת הרנטה של כלכלת ה-AI (ג׳ורג׳). כנגד מדינות מס הכנסה ומס שכר, שבסיסן נשחק ככל שהעבודה עוברת אוטומציה, וכנגד היתלות רגרסיבית במס צריכה/מע״מ. התובנה שהמצוקה מכלה את ההכנסה, "אם יש מצוקה ומחסור, ההכנסה מגיעה אל קץ נצחי", היא של קונפוציוס (קונפוציוס); המשמעת של מימון-מרנטה-לא-מעבודה היא של מקיאוולי (מקיאוולי). את מה שהבסיס משלם ראה ב-§14.