המערכת  ›  חלק V · החוקה והמדינה

המנגנון, זרימות-ערך, לא תרשימי ארגון

מה פירוש הדבר

אל תשאל "מהם המשרדים?" אלא "לאן זורם הערך?" המנגנון משורטט כזרימות, רנטה אל נחלת הכלל, נחלת הכלל אל הרצפה, השוק המתוקן מסלק את השאר, ולא כתרשים ארגוני. שלוש תכונות מגדירות אותו. הוא בלתי אישי: חיוב רנטה מיוחס לכלל המפורסם, כך שאין פקיד שאפשר להשפיע עליו או לחשוש מפניו. הוא קניינה של המדינה, לעולם לא שכור: מכונת החישה והכפייה חייבת להיות הקוד והמוסדות של החברה עצמה, משום שפלטפורמה מושאלת ומוכשרת לוכדת את שוכרה דווקא בכך שהיא מצליחה. והוא מפריד בין המאזן לבין האמנה: המאזן מבצע את הכפייה מעוררת התרעומת (לכידת רנטה, אכיפת תקרה), כך שהטינה נדבקת אל המכשיר הבלתי אישי, בעוד המדינה שומרת לעצמה את "ענייני החסד", זכויות, דיבידנד, לגיטימיות. החישה רחבה ומבוזרת; טביעת הרגל של הכפייה צרה.

מדוע האקסיאקרטיה זקוקה לכך

מי שמפעיל את המנגנון הוא יעד הלכידה הראשון במעלה, ומנגנון מואנש או שכור נלכד כמעט בהגדרה, הראשון בידי האדם, השני בידי הספק. § זה קיים כדי להפוך את המכונה לבלתי אישית, בבעלות, ומבנית כך שאיש, לא פקיד, לא פלטפורמה, לא סיעה, לא יוכל להסב אותה לתכליות פרטיות.

בהשוואה לגישות אחרות

הוא נשען על הממשל הפוליצנטרי והמקונן של אוסטרום, עם מפקחים הנתונים לדין וחשבון כלפי הנשלטים (אוסטרום), ועל ההבחנה של נורת׳ בין מוסדות לבין ארגונים, המכוונת מחדש את המפקח נגד הלכידה אל הלכידה הארגונית (נורת׳). כלל הבעלות-לא-השכירות והפרדת הבורר חסר הפניות הם של מקיאוולי (מקיאוולי); המתקן הבלתי אישי והפנקס שאינו ניתן להעברה הם של קונפוציוס ומקיאוולי (קונפוציוס). הוא דוחה הן את השליט האישני והן את המדינה המופרטת לידי ביג-טק. מי קובע את המשקלים שעליהם הוא פועל נדון ב-§8.