המערכת › חלק III · עקרון הממשל
מי קובע את המשקלים, וכיצד נבלמת ההשתלטות
המשקלים נקבעים בהצבעה, המשפט המכונן של הדוקטרינה כולה. הערך היחידני סובייקטיבי; אך הצבעה דמוקרטית מכוננת את הערך כאובייקטיבי לצורכי ממשל, מעשה מוצהר ומחייב של שלטון עצמי קיבוצי, לא מדע של הטוב ולא צו של רודן. ההצבעה בוחרת משקלים של כלל כללי, תחומים אל הנתון המוודָא ונשמרים תחת האמנה; היא עדיפה על כל ממטב יחיד לא משום שההמונים נבונים אלא משום שציבור בוחרים שטעה ניתן לתיקון בטיעון, ואילו שליט שטעה ניתן לתיקון רק בשבר.
ההשתלטות היא האיום התמידי, והיא נבלמת מבנית. המתקן בלתי-אישי, כל תיקון נזקף אל הכלל המפורסם, לעולם לא אל פנים, ואינו בונה מחנה תומכים; נושאי המשרה בו אוחזים בכוח המנותק מהתעשרות פרטית (פנקס שאינו ניתן להעברה). צופה שכנגד מעמד השליטים מתריע מפני היות בעלי כוח המחשוב וההון למעמד החדש שהמדינה היא ועדתו; אמות המידה של הערך עצמן נתונות לביקורת אם הן מקודדות את עניינה של קבוצה אחת כטובת הכלל; והחסד נתון למעקב כווקטור השתלטות, שכן העריצות מסתתרת מאחורי מראית עין של מעשי נדיבות.
מה פירוש הדבר
§ זה משיב על השאלה העמוקה ביותר שמדינה המנהלת לפי ערך ניצבת מולה, מי מחליט מה חשוב?, ותשובתו היא קו הייסוד. האם נהר נקי שווה יותר מתפוקת מפעל? שום נוסחה אינה מכריעה זאת. לכן הציבור מצביע על המשקל בין הציר האקולוגי לציר הכלכלי, בעוד האפקטים על כל אחד מהם, מלאי דגים שהתאושש, מקומות עבודה שאבדו, נספרים באופן אובייקטיבי. הקרדינליות שוכנת באפקט הנמדד; האגרגציה שוכנת בהצבעה. שני משמרים הופכים זאת לממשי. המתקן הוא בלתי אישי: היטל רנטה מיוחס לכלל המפורסם, לא לפקיד שניתן ללחוץ עליו או לחשוש מפניו. וכן צג נגד לכידה משגיח האם בעלי המחשוב וההון מחברים בחשאי את נורמות הערך בעצמם, הצורה המודרנית של ״המדינה היא ועדה של המעמד השליט״.
מדוע האקסיאקרטיה זקוקה לכך
משום ש״ממשל לפי ערך״ קורס מיד לאחת משתיים, טכנוקרטיה (״מומחים יחשבו מה חשוב״) או שלטון האספסוף (״להצביע על הכול, כולל העובדות״), אלא אם מישהו משרטט את הקו במדויק. § זה קיים כדי להפוך את הערך לאובייקטיבי-לצורך-ממשל, בחירה קולקטיבית מחייבת ולגיטימית, בלי מלך-פילוסוף הטוען לדעת את הטוב ובלי רוב המצביע על מה שאמת.
בהשוואה לגישות אחרות
כנגד מלך-הפילוסוף של אפלטון, שביקש שהחכמים יֵדעו את הטוב וימשלו לפיו, נדחה: לגיטימיות אינה ידע (אפלטון). כנגד מיזס, האומר שאין ערך קולקטיבי בר-פעולה, מושבים: הצבעה מוכרזת על אפקטים הנספרים אובייקטיבית היא שניהם (מיזס). כנגד רוביזם גולמי ובן-דודו הפוטארכיה (״להצביע על ערכים, להמר על אמונות״), שאת יצרו, להפריד את ההערכה מן המדידה, האקסיאקרטיה חולקת אך כובלת תחת מגילה. הסייג הוא של קונפוציוס: זהו העם המרוסן בחוק שבו נותנים אמון (קונפוציוס). את מה שתוחם את ההצבעה היא המגילה, §16.