שתי שכבות של כסף
הכסף אינו מבוטל, הוא מונמך. הוא שומר על שני תפקידיו המועילים, שכבת סילוק ומכנה משותף (numéraire), אך מאבד את תפקידו כמידה היחידה של ערך: הוא נעשה ציר אחד מבין עשרה, לא הציר שאליו מצומצמים כל האחרים בדממה. הפרדת תפקידו החשבונאי של הכסף מעליונותו האזרחית היא כל המהלך.
והוא מוּנע לנוע. דמי החזקה (demurrage), עלות אחזקה קטנה על כסף מובטל, מסירים את הפרמיה המאפשרת לכסף "לשלוט בכיפה" בכך שהוא נשחק לאט מכל הנכסים; האגירה נענשת והנזילות משתחררת. משום שמס על מזומן מובטל בלבד פשוט ירדוף את האגירה אל מעין-כסף, מתכות, או קרקע, מוצמדים דמי ההחזקה למשטר הכללי של מניעת האגירה ולכידת הרנטה, כך שאין מסתור זול יותר.
מה פירוש הדבר
הכסף אינו מבוטל, הוא מודח מכיסאו. כיום, החזקת מזומן אינה עולה דבר, ולכן הכסף יכול לשבת בחוסר מעש ועדיין ״למשול בכיפה״: כולם רוצים בו, האגירה רציונלית, והוא הופך בשקט לאמת המידה שכנגדה נמדד כל סוג אחר של שווי. האקסיאקרטיה שומרת על שני התפקידים ההגונים של הכסף, דרך לסלק חובות ויחידה משותפת לתמחר דברים נסחרים, אך נוטלת ממנו את כתרו. נהר נקי או חינוכו של ילד אינם עוד ״שווים״ סכום כסף כלשהו; הכסף הוא ציר אחד מתוך עשרה, שכבת חשבונאות, לא מדד הערך.
והוא מוּנע לנוע. דמרג׳ מטיל עלות החזקה קטנה על יתרות בטלות, כך שכסף שרק יושב מפסיד מעט, ומדרבן אותו לזרום או להשקיע. אין זו תיאוריה: שטרי הבול של זילביו גזל עשו בדיוק זאת בוורגל שבאוסטריה, ב-1932, וכלכלת העיירה שבה לתחייה בעוד כלכלת המדינה קפאה. שתי שכבות, אם כן: שכבה אזרחית שבה הכסף מוּרד בדרגה, ושכבת סילוק שבה הוא נשמר.
מדוע האקסיאקרטיה זקוקה לכך
כאשר הכסף הוא מדד השווי היחיד, שני כשלים באים בבת אחת: כל מה שלא מתומחר, בריאות, אמון, כוכב לכת חי, נעשה בלתי נראה למדינה, וכל מה שאפשר לאגור הופך למטרה בפני עצמה, ומנקז את הכלכלה לתביעות בטלות. § זה קיים כדי לגזור את הכסף לגודלו הראוי בלי להשליך את תועלתו האמיתית כפנקס, להוריד את הכתר בדרגה תוך שמירה על המטבע.
בהשוואה לגישות אחרות
כנגד חשיבת כסף קשה / תקן הזהב, המכתירה את הכסף כמאגר הערך המוחלט, האקסיאקרטיה אינה מעניקה לו כל עליונות אזרחית. כנגד התיאוריה המוניטרית המודרנית, המתייחסת לכסף ככלי טהור של המדינה, האקסיאקרטיה שומרת על משמעת שוק באמצעות עגינה למחיר חי. תיאורה מדוע הכסף מושל בכיפה (״תכונותיו המהותיות״, שער-העצמי הדועך לאט מכולם) הוא של קיינס (קיינס), וכלי הדמרג׳ הוא של גזל, הנתמך בידי קיינס. ההתייחסות לכסף כאל סחורה בדיונית, ״שאינה מיוצרת למכירה״, היא של פולאני (פולאני). האשראי שהכסף מגייס הוא §13; הדיבידנד שהוא מממן הוא §14.