המערכת › חלק V · החוקה והמדינה
האמנה ומדרג הנורמות
מעל כל פעולה רגילה של המדינה ניצבת האמנה, דין קוגנטי (jus cogens) שאף תפוקות המאזֵן מחדש עצמו לעולם לא יגברו עליו. פסגתה כלל, לא אדם: קצה בלתי מחולק של סמכות המפוזרת דרך פנקס הערך, מחייבת עד שתבוטל אך לעולם אינה חסינה, עם בית משפט אחד המבטל כל דבר הסותר אותה. הדין העליון יוקר במכוון לשינוי, ההשרשה היא העם הכובל את עצמו נגד תפיסתו העתידית של עצמו, והביקורת מכוננת: אמנה בלא בית משפט לאכוף אותה אינה אלא קלף.
מבחן אחד נושא את מלוא הנטל. פעולה כופה תקפה לפי האמנה רק אם בית דין עצמאי, היודע את הכללים הפומביים ואת עובדות המקרה אך לא את קריאת הערך, יכול היה להגיע לאותה תוצאה. מקום שבו הערכת Æ היא הנימוק הנושא לכפייה, הפעולה בטלה; וקטור הערך רשאי לכוון אילו כללים כלליים ישקול המחוקק, אך לעולם אין הוא רשאי בעצמו לבסס החלטה כופה. (הטיפול המכוון לקורא מצוי בהאמנה; המכניקה החוקתית כאן.)
מה פירוש הדבר
האמנה היא הדבר האחד באקסיאקרטיה שלעולם אינו מתכופף. נניח שהמאזן מחשב כי כליאת קבוצת מתנגדים ״תשפר״ את ציר היציבות החברתית, האמנה מבטלת מעשה זה באורח מוחלט; שום קריאת ערך, ותהא נוחה ככל שתהא, אינה יכולה לבסס כפייה. פסגתה היא כלל, לא אדם: הסמכות הסופית היא אמנה כתובה ובית משפט, מפוזרים דרך הפנקס, ולא ריבון (נשיא, מפלגה) שיש לתת בו אמון. היא מבוצרת עמוקות, שינוי האמנה עולה הרבה יותר משינוי משקל, העם כובל את עצמו כנגד לכידתו העתידית, כאודיסאוס הקשור לתורן. והיא נאכפת באמצעות מבחן הנגזרות: מעשה כפייה תקף רק אם בית משפט, היודע את הכללים הפומביים ואת העובדות אך לא את קריאת הערך, יכול היה להגיע אליו. במקום שבו קריאת הערך היא הנימוק נושא-המשקל לכפייה, המעשה בטל.
מדוע האקסיאקרטיה זקוקה לכך
מדינה חזקה דיה לחוש ולאזן מחדש את כל הערך היא חזקה דיה להצדיק כמעט כל דבר ״לטובת הווקטור״, שהוא בדיוק ההיגיון הפנימי של כל עריצות מיטיבה. § זה קיים כדי לבנות את החומה שהחיישן אינו יכול לחצות, ולעשות אותה חומה כלל ולא שליט שנותנים בו אמון, כך ששום קריאה ושום מצב חירום לא יוכלו להמס אותה.
בהשוואה לגישות אחרות
זוהי הGrundnorm של קלזן ומדרג הנורמות, והjus cogens (נורמות קוגנטיות) של המשפט הבינלאומי, שהפכו לפסגה פועלת. אל מול הריבון המוחלט והבלתי-מחולק של הובס, נענה על ידי פסגת-האמנה, נקודת-קץ בלתי מחולקת שהיא כלל, לא אדם (Hobbes). אל מול ״הריבון הוא זה המכריע על מצב היוצא מן הכלל״ של שמיט, תחום, לא מאומץ. הוא פועל על שלטון-החוק-כצורת-התיקון של האייק (Hayek), ודוחה את raison d׳état של מקיאוולי (Machiavelli). הטיפול בגובה עיני הקורא נמצא בThe Charter; הזכויות שהוא מגן עליהן הן §17.