ניתוב ערך בין מסגרות
הערך הוא פרספקטיבי. אזרח, משפחה, עסק, קהילה והמדינה עשויים להעריך את אותה זרימה עצמה באופן שונה, בלא שמסגרת אחת תצומצם לאחרת. לפיכך האקסיאקרטיה אינה מנהלת פנקס עליון של ערך אמיתי. היא מנהלת אוצר מילים משותף לחליפין, ומסגרת ציבורית להחלטות ציבוריות.
הניתוב בין המסגרות מחפש זרימות המשפרות את מצבו של כל משתתף במסגרת של אותו משתתף עצמו. המדינה רשאית לפרסם ביקוש, לספק רצפה, לתמחר נזק חוצה-גבולות מוכח, או להסיר צוואר בקבוק. אין היא רשאית לכפות על שחקן לכנות את התוצאה בעלת ערך. כל משתתף חושף אך ורק את ההיטל המזערי הנדרש לעסקה; המסגרות הפרטיות הגולמיות נותרות מקומיות. אם תיקון ציבורי מקדם את מסגרת המדינה בעודו מרע את מצבם של המשתתפים במסגרות שגילו, על התיקון לעצור, להצטמצם, או להיות נתון לערעור.
מה פירוש הדבר
עשרת הצירים הם שפה משותפת, לא נשמה משותפת. אזרח, משפחה, חברה, קהילה והמדינה עשויים להעריך את אותה זרימה עצמה באופן שונה, ואין פנקס מדינתי הממיר את נקודות המבט הללו לאמת עליונה. הניתוב בין המסגרות מחפש עסקה או תיקון שכל משתתף יוכל להכיר בהם כשיפור במסגרת שגילה בעצמו. משותף רק ההיטל המזערי הדרוש לחליפין; המסגרות הפרטיות הגולמיות נותרות מקומיות. המשקלים שהוצבעו אומרים למדינה כיצד להוציא וכיצד לתקן, לא לאזרחים את מה שעליהם לאהוב.
מדוע האקסיאקרטיה זקוקה לכך
בלא ניתוב בין מסגרות, ערך רב-ממדי עלול להפוך בשקט לתכנון מרכזי: המסגרת הציבורית מכריזה על שיפור, בעוד האנשים שבתוך הזרימה הנוגעת בדבר חווים הפסד. תנאי ההשתתפות הוא אפוא אזעקה. אם תיקון מקדם את מסגרת המדינה בעודו מרע את מצבם של המשתתפים במסגרות שגילו, עליו לעצור, להצטמצם, או להיעשות בר-ערעור. § זה שומר על התורה פלורליסטית, ובה בעת מתיר לישות מדינית לפעול כנגד נזק חוצה-גבולות וכנגד צרכים משותפים.
בהשוואה לגישות אחרות
הסעיף משיב על בעיית הידע בכך שהוא מותיר את המסגרות הפרטיות מקומיות במקום לכפות אותן אל תוך פנקס מרכזי, ובד בבד שומר על אוצר מילים משותף להחלטות ציבוריות. הוא עולה בקנה אחד עם חליפין מרצון ועם סובסידיאריות: המדינה רשאית לפרסם ביקוש, לספק רצפה, לתמחר נזק חוצה-גבולות מוכח, או להסיר צוואר בקבוק, אך אינה רשאית לכפות על שחקן לכנות את התוצאה בעלת ערך. הגבול החוקתי המגן על כל משתתף הוא §16.