מנוע ההון והאשראי
ההון מגויס, לעולם אינו מכוּון. האשראי מפעיל מלאי מת, אין הוא מכשף הון מן האין, ולכן המנוע מתגמל הלוואה סבלנית ויצרנית על פני תביעות ספקולטיביות על ”כל העושר שאפשר אי פעם לייצר”. רף בעיית הידע עומד בעינו: המדינה מעצבת את תנאי הגבול של ההשקעה, אין היא בוחרת את ההשקעות.
למימון תפר מורווח ולא-מורווח משלו, תשואת המיזם מורווחת, רנטת המחסור הטהורה על ההון אינה מורווחת, והוא ממושמע בהתאם. הון פיקטיבי ומינוף דוהר מוגבלים בציר המערכתי; המייצבים נגד-מחזוריים וניתנים להשעיה, לעולם אינם מכווצים באופן מכני ברגע שבו הנזילות נחוצה ביותר (טעות 1844).
מה פירוש הדבר
ההון מגויס, לא מכושף. בנק מלווה חסכונות מובטלים, מלאי מת, לבנאי המפעיל אותם: אשראי מזיז הון קיים אל שימוש, הוא אינו יוצר אותו מלא כלום. בתוך הפיננסים נמתח אותו תפר של מורווח ולא מורווח כמו בכל מקום אחר: התשואה על ארגון ועל נשיאה בסיכון של מיזם היא מורווחת; רנטת המחסור הטהורה על ההון, ריבית כמס עבור בעלות בלבד, אינה. והפיננסים הם המקום שבו מסתתרת השבירות: מגדל של תביעות נגזרות על ״כל העושר שאי פעם יוכל להיווצר״ עשוי לעקוף את התפוקה הריאלית שאמורה לכבד אותו. על כן המינוף מוגבל בציר המערכתי, והמייצבים הם נגד-מחזוריים וניתנים להשעיה, לעולם אינם מתהדקים באורח מכני אל תוך שפל, הטעות שעשה חוק הבנק של 1844.
מדוע האקסיאקרטיה זקוקה לכך
כלכלה זקוקה להון מגויס ולאשראי זורם, אך הפיננסים הם גם המקום שבו הרנטה הלא מורווחת מסתתרת בצורה הטובה ביותר ושבו שבירויות קטנות מצטברות למשברים מערכתיים. § זה קיים כדי לשמר את המנוע פועל תוך משמוע שני הדברים שהפיננסים עושים באורח גרוע: לשאוב רנטת מחסור, ולבנות מינוף שביר.
בהשוואה לגישות אחרות
הגיון המלאי המת, האשראי מגייס ולא יוצר, הוא של סמית (Smith). המתת החסד של בעל הרנטה, מוחלת על הפיננסים, היא של קיינס (Keynes). תפיסת השבירות האנדוגנית מהדהדת את השערת אי-היציבות הפיננסית של מינסקי, היציבות מולידה את המינוף שקוטע אותה. הוא ניצב בין בנקאות חופשית (בלא משמעת) להלאמה מלאה של האשראי (הכוונה שהדוקטרינה מתכחשת לה). החלוקה שהוא מזין היא §14.